Painting Of The Ghardaïa Synagogue

Sep 1

אוסף תמונות ומחקר על מבנה בית הכנסת

Collection of photos and research on the structure of the synagogue

כציירת ריאליסטית אני לא סומכת על הדמיון שלי, כי לא משנה כמה הוא מבולגן, לא אקבל את כמות המידע שאני יכולה לקבל מתצפית או מצילום. בדרך כלל אני אוהבת לצייר מתמונה ברורה, אבל הפעם הסכמתי לצייר את פנים בית הכנסת הגדול של גארדיה מתצלום שחור-לבן ישן ומטושטש. מהרגע שהלקוח הראה לי את התמונה הרגשתי נמשכת למקום המיוחד הזה. בכל ציור שהוזמן, אני חוקרת את הסביבה וההיסטוריה של נושא הציור, והפעם יצאתי למסע חקר מרתק. הלקוח הראה לי סרטון וידאו שצולם לאחרונה על ידי מטיילים של חורבות בית הכנסת. למרבה הצער, כיום המקום הרוס ונטוש, אך נותרו קונכיית האבן, העמודים, חלק מהקירות וגרם מדרגות המוביל לבור מים של מקווה טהרה. מהסרטון הייתה לי הזדמנות להבין את סגנון הבנייה ואת מקורות האור לחלל, שנבנו בסגנון שונה מהבניינים הסובבים.

As a realist painter I don't trust my imagination, because no matter how disordered it is I won't get the amount of information I can get from observation or a photograph. Usually I like to draw from a clear picture but this time I agreed to draw the interior of the Great Synagogue of Gardaya from an old blurry black and white photograph. From the moment the client showed me the picture I felt drawn to this special place. In each commissioned painting, I research the environment and history of the subject of the painting, and this time I set out on a fascinating exploration. The client showed me a video shot recently taken by travelers of the ruins of the synagogue. Unfortunately, today the place is ruined and abandoned, but the stone shell, the columns, part of the walls and a staircase that leads to a water pit of the Mikveh Taharah remain. From the video I had the opportunity to understand the style of construction and the sources of light into the space, which were built in a different style from the surrounding buildings.

The video of the ruins of the synagogue taken by travelers

The construction style in Gardaya, low-story houses made of limestone and plaster

צאצאי הקהילה שגורשה מספרד

מאוחר יותר, סיפר לי הלקוח כי חברי הקהילה הם צאצאים של מגורשי ספרד, מה שמסביר את סגנון הבנייה. בית הכנסת שימש את הקהילה היהודית בעיר גרדאיה במזאב, אלג'יריה, ונבנה בסגנון איטלקי. ההיסטוריה של הקהילה ספוגה במסורת יהודית מפוארת, כמו גם באסונות ופוגרומים לאורך הדורות עד לפוגרום האחרון שאירע מספר ימים לאחר מלחמת יום הכיפורים. התושבים האחרונים חולצו בעזרת המודיעין הצרפתי. מספר ימים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הזהירה ממשלת צרפת את התושבים מפני מהומות שתכננו שכניהם המוסלמים ושלחה אוטובוסים באמצע הלילה כדי לחלץ אותם וחברי הקהילה האחרונים עזבו את גרדאיה. חלק מבני הקהילה היגרו לצרפת ולארצות הברית וחלקם היגרו לישראל. הם הביאו איתם את רימוני הכסף שקישטו את בימת בית הכנסת יחד עם ספרי תורה וחפצי קודש אחרים המעטרים כיום את הבימה בבית הכנסת הקהילתי אוהל ישראל בדימונה.

Descendants of the community expelled from Spain

Later, the client told me that the members of the community are descendants of those expelled from Spain, which explains the style of construction. The synagogue was used by the Jewish community in the city of Gardaya in Mazab, Algeria, and was built in an Italian style. The history of the community is steeped in glorious Jewish tradition, as well as disasters and pogroms over the generations until the last pogrom that occurred a few days after the Yom Kippur War. The last residents were rescued with the help of French intelligence. A few days after the Yom Kippur War, the French government warned the residents of riots planned by their Muslim neighbors and sent buses in the middle of the night to rescue them and the last members of the community left Gardaya. Some members of the community immigrated to France and the United States and some immigrated to Israel. They brought with them the silver pomegranates that decorated the synagogue's Bimah along with Torah scrolls and other sacred objects that today decorate the Bimah in the Ohel Yisrael community synagogue in Dimona.

The columns inside the synagogue with the classical style titles.

Photographs of the pomegranates found today in the synagogue of the Ohel Israel community in Dimona, Israel

Photographs courtesy of Patrick Choukrun

Photographs from a family album

לאחר שאספנו תמונות שצולמו באירועים שונים בבית הכנסת, הצלחתי להרכיב את הפאזל השלם ולהבין מה אני באמת רואה בתמונה המטושטשת. מתמונה צבעונית של ספסלי העץ קיבלתי מידע על גווני הרהיטים. מתמונה נוספת שנראתה כמו אירוע משפחתי, הייתה לי הזדמנות לראות את המנורות התלויות מהתקרה. למרבה המזל, הייתה גם תמונה נוספת שממנה יכולתי להבין את מבנה גדר הבמה ואת הרימונים שעיטרו אותה.

After we collected photographs taken at various events in the synagogue, I was able to put together the complete puzzle and understand what I was actually seeing in the blurry photograph. From a colored photo of the wooden benches I got information about the shades of the furniture. From another photo that looked like a family event, I had the opportunity to see the lamps hanging from the ceiling. Fortunately, there was also another picture from which I could understand the structure of the fence of the stage and the pomegranates that decorated it.

בית הכנסת עבר שיפוצים ושינויים במהלך השנים והתמונות שהלקוח השיג לא הראו אחידות בנוגע לצבע הרהיטים והקירות. היינו צריכים להחליט לאיזה שחזור להיצמד, ולאט לאט הפאזל הורכב עד לחלק האחרון. זה היה מאוד מרגש ומספק עבורי לרדת לרזולוציה הגבוהה ביותר ולנסות לייצג את בית הכנסת בצורה האותנטית ביותר שאפשר.

The synagogue underwent renovations and changes over the years and the photos the client obtained did not show uniformity regarding the color of the furniture and walls. We had to decide which reconstruction to stick to, and slowly the puzzle was assembled to the last piece. It was very exciting and satisfying for me to go down to the highest resolution and try to represent the synagogue in the most authentic way possible

בתמונה הזו יש חוסר בהירות לגבי מה שקרה בבית הכנסת, אבל מבחינתי זה מקור מידע על המנורות שנתלו מהתקרה.

This picture is unclear about what happened in the synagogue, but for me it is a source of information about the lamps hanging from the ceiling.

תמונה זו ישנה יותר מהאחרות, אך ניתן לראות את מבנה הבמה ואת סגנון העיצוב בצורה די ברורה.

This image is older than the others, but you can see the stage structure and design style quite clearly.

לצייר זה להתבונן ולהבין את מה שאתה רואה

To draw is to observe and understand what you see

לקראת הסוף, הגעתי למבוי סתום בנוגע להתרחשות באזור הספסלים בצד ימין במישור הקדמי של התמונה. באופן כללי, תמונות של כיסאות וספות מאתגרות אותי מכיוון שנוכחותם של מספר מושבים ורגליים די מטעה. לא הייתה לי תמונה ברורה לאזור הספציפי הזה, אז החלטתי לצייר אותו כפי שאני מכיר מההיגיון, חוקי הפרספקטיבה, אור וצל. התוצאה לא סיפקה אותי.התושבים האחרונים חולצו בעזרת המודיעין הצרפתי. מספר ימים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הזהירה ממשלת צרפת את התושבים מפני מהומות שתכננו שכניהם המוסלמים ושלחה אוטובוסים באמצע הלילה כדי לחלץ אותם וחברי הקהילה האחרונים עזבו את גרדאיה. חלק מבני הקהילה היגרו לצרפת ולארצות הברית וחלקם היגרו לישראל. הם הביאו איתם את רימוני הכסף שקישטו את בימת בית הכנסת יחד עם ספרי תורה וחפצי קודש אחרים המעטרים כיום את הבימה בבית הכנסת הקהילתי אוהל ישראל בדימונה.

Towards the end, I reached a dead end regarding what was happening in the area of the benches on the right side of the front plane of the picture. In general, pictures of chairs and sofas challenge me because the presence of multiple seats and legs is quite misleading. I didn't have a clear picture of this specific area, so I decided to draw it as I know it from logic, the laws of perspective, light and shadow. The result did not satisfy me.

החלטתי לנסות להתרכז כמה שיותר בתמונה המטושטשת ולצייר את הכתמים והצורות ברמת הפיקסלים אחד ליד השני. השתמשתי בשיטת הציור הפלמית עם האימפרימטורה והזגה (ציור שמתחיל בצבע אחד ועובר מעליו שכבות של צבע שקוף). כך בניתי את הופעת האזור כולו כתם אחר כתם עד שהייתי מרוצה מהתוצאה.

I decided to try to concentrate as much as possible on the blurred image and draw the spots and shapes at the level of pixels next to each other. I used the Flemish painting method with the imprimatura and zega (painting that starts with one color and goes over it with layers of transparent color). This is how I built the occurrence of the entire area stain by stain until I was satisfied with the result.

כאשר חבר קהילה מבוגר אמר ללקוח שהציור דומה למה שהוא זוכר מבית הכנסת כשהיה צעיר, ידעתי שעשיתי עבודה עם ערך מוסף.

When an elderly member of the community told the client that the painting was similar to what he remembered from the synagogue when he was young, I knew I had done work with added value

חומי גרומן